גז"ד מאסר למורשע בעבירות אלימות במשפחה למרות בקשות המתלוננים

אין לפרסם כל פרט מזהה ביחס לנאשם וגם למתלוננים.

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות וניהול הוכחות בעבירות אלימות במשפחה שהופנו כנגד בת זוגו וילדיו (להלן, " המתלוננת" ו" המתלוננות"). האירועים שהורשע בהם הנאשם התרחשו בין השנים 2004 ל- 2005.

העובדות במלואן הובאו בהכרעת הדין ואביא אותן בקצירת האומר:

באישום הראשון לכתב האישום תוארו ארבעה אירועים ספציפיים שכללו תקיפת בת זוגו בבעיטות ומכות בגוף ובגב, מכה בפני המתלוננת שגרמה לחתך בשפתה העליונה, שפיכת קפה רותח על המתלוננת, כתוצאה מכך סבלה מכוויה ומקרה נוסף, כיבוי סיגריה על רגלה של המתלוננת. כמו כן, נהג הנאשם לאיים עליה בהזדמנויות רבות.

בגין מעשים אלו הורשע הנאשם בעבירות הבאות: חבלה בבן זוג בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 + 335(א1) (ריבוי מעשים), פציעה של בן זוג בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 334 + 335(ב)(1) (ריבוי מעשים), איומים, עבירה לפי סעיף 192(ריבוי מעשים) ותקיפה הגורמת חבלה ממשית, עבירה לפי סעיף 380 + 382(ג) (ריבוי מעשים) הכל לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן, " החוק").

באישום השני, הורשע הנאשם בכך שנהג להכות חלק מילדיו במספר הזדמנויות. כך למשל הכה הנאשם את בתו בידיו ובאמצעות נעל. בהזדמנות אחרת צבט הנאשם את בתו, בהזדמנות אחרת הכה הנאשם את אחת מבנותיו באמצעות חגורה בכל חלקי גופה ובהזדמנות נוספת הכה את בתו בנעל וגרם לה להמטומה ברגלה. 

בגין אישום זה, הרשעתי את הנאשם בתקיפת קטינים וחסרי ישע, עבירה לפי סעיף 368 ב(א) לחוק (ריבוי מעשים).

טענות הצדדים

טענות המאשימה

המאשימה ציינה את השיקולים הבאים לחומרה וביקשה להטיל על הנאשם מאסר בפועל ומאסר על תנאי:

ראשית, העבירות שיוחסו לנאשם חמורות הן ובחלקן גרמו לפגיעות גופניות וחבלות. שנית, לנאשם עבר פלילי שכולל עבירות אלימות במשפחה, אמנם ההרשעה האחרונה הנה משנת 1999, יחד עם זאת המקרה דנן מלמד שהנאשם לא למד את הלקח וחזר לסורו וכי אין מדובר במעידה חד פעמית. עוד צוין כי בתי המשפט בעבר לא הטילו עליו מאסר בפועל, דבר שהביא את הנאשם להמשיך במעשיו ומכאן שנדרש עונש שיכלול מאסר בפועל ואשר יהיה בו כדי להרתיע את הנאשם. שלישית, קורבנות העבירה במקרה דנן נמצאים בדילמה קשה שבאה לידי ביטוי בעדויותיהם, מצד אחד הם מעוניינים שאביהם יקבל טיפול ומצד שני הם רוצים שהוא יפנים את חומרת מעשיו ויבין שגרם להם נזק ועל כך ייענש. רביעית, הנאשם לא הודה בעבירות ולא ביקש סליחה מאשתו ומילדיו. חמישית, על אף רצון המשפחה בשליחת הנאשם לטיפול, הרי שהנאשם לא בשל להליך זה והפנייתו לטיפול ללא מאסר יביא אותו לחזרה על מעשיו ולפגיעה חוזרת במתלוננות, מה גם שהנאשם יכול לקבל טיפול גם במסגרת בית הכלא.

טענות הנאשם

ב"כ הנאשם ביקש להסתפק בעונש מאסר בפועל שיוכל הנאשם לרצותו בעבודות שירות. ב"כ הנאשם, העלה את הנימוקים הבאים לקולא:

ראשית, בני משפחתו של הנאשם שהעידו בביהמ"ש ביקשו במפורש שהנאשם לא ישלח לבית כלא אלא יקבל טיפול ולכך מצטרפת עדות של אחת מבנותיו של הנאשם שהעידה מטעמו במסגרת הראיות לעונש וביקשה שלא לשלוח את אביה לבית הכלא, מכאן שיש לתת לכך משקל. שנית, מאז תלונת המתלוננת ועד להגשת כתב האישום עברו כמעט שנתיים והמדינה לא ביקשה לעצור את הנאשם עד לתום ההליכים, מכאן שאין בפנינו נאשם שמסכן את משפחתו. שלישית, אין ליחס לעברו הפלילי של הנאשם בכל הנוגע לעבירות אלימות במשפחה משקל מכריע שכן, העבירה המשמעותית בוצעה בשנת 1997. רביעית, הנאשם טען שהפסיקה שהגישה המאשימה הנה פסיקה מחמירה ביותר ומכאן שיש לאבחן אותה. חמישית, שליחת הנאשם לבית הסוהר תגרום נזק למשפחה ומכאן שניתן להסתפק במאסר אותו ירצה בעבודות שירות, במיוחד לאור העובדה שהנאשם מוכן כיום לקבל טיפול.

הנאשם בדבריו, ביקש לשלוח אותו לטיפול ביחד עם אשתו. 

דיון והכרעה

גזירת דינו של נאשם הנו הליך מורכב ותלויי נסיבות, במסגרתו מתייחס ביהמ"ש למטרות הענישה השונות, מאזן בינן ומעניק להן את המשקל המתאים וההולם בנסיבות העניין. על הליך גזירת הדין נאמרו הדברים הבאים:

"כבר נאמר לא אחת, כי גזירת דינו של נאשם היא מן הקשה והמורכבת שבמעשה השיפוטי. היא מחייבת הערכה של מידת החומרה שבמעשה הפלילי, בצד היקפו ועוצמתו של הנזק לקרבן העבירה. היא מחייבת התייחסות לנסיבותיו האישיות של הנאשם, לעברו, ולסיכויי שיקומו. היא מצריכה ראייה פרטנית של נסיבות ההליך הספציפי העומד לדיון, בצד ראייה רחבה הרבה יותר של מדיניות ענישה כוללת, שנדרש בה מסר כללי המבקש להגשים מדיניות ויעדים חברתיים חשובים באמצעות אכיפת נורמה עונשית שיש בה מן ההרתעה, מן הגמול, ומתפיסת השיקום כאחד.

בגדרו של מעשה הענישה נדרש איזון פנימי ראוי בין מכלול שיקולי הענישה שיש לתת לכל אחד מהם את משקלו היחסי - ובהם - חומרת העבירה על פי טיבה, הגמול הראוי על המעשה, הרתעה מפני ביצוע עבירות נוספות, וסיכויי שיקום. בצד האיזון הפנימי הנדרש, יש צורך באיזון חיצוני בענישה, שמשמעותו היא - קיומו של שיווי משקל ראוי בין הענישה בהליך העומד לדיון, ביחסו לענישה בהליכים אחרים בנושאים דומים, ובסיטואציות קרובות במהותן. יחס זה נלמד מנקודות השוני והשוויון בין הליכים שונים בתחום דומה, ומהנורמה העונשית המקובלת כמדיניות ענישה רחבה, בקטגוריות השונות של העבירות הפליליות על פי נושאיהן." - ע"פ  10673/04 פלוני נ' מדינת ישראל, (2008) .